פרק 9: לא מוותר |
|
שבוע עבר מאז הפעם האחרונה שראיתי את נורדון. או יותר נכון נישקתי אותו, פתחתי לו את החולצה ולא רציתי לעזוב אותו לרגע.
נורדון התפטר מהעבודה בגללי. הוא עזב את החיים שלו ואני לא יודע מה איתו עכשיו, האם הוא בסדר, האם הוא חושב עלי? האם הוא שכח ממני?
היום בבית הספר הייתי עם אינה בהפסקה. היא לא הפסיקה להידבק אלי, כרגיל, לנשק אותי, כרגיל, ולהגיד לי כמה אני אהבת חייה ושהיא מטורפת עלי מעל הראש. אני כל כך מרחם על אינה, היא כל כך אישה טובה ותמימה, אם היא הייתה יודעת מה עובר בתוכי היא הייתה פשוט נגעלת.
המחשבה על נורדון לא עוזבת אותי. אני יודע שאני צריך למצוא אותו, להתעמת איתו על מה שהיה. אני צריך לסגור את המעגל הזה בתוכי. המעגל הזה שנקרא נורדון ולא עוזב אותי במשך תקופה ארוכה. אני יודע שאני צריך לעשות את זה. אני לא אוותר עד שאמצא אותו.
בסוף יום הלימודים אני פשוט עשיתי את זה. הלכתי לחדר מורים, ושלא היה שם אף אחד פשוט חיטטתי בתא הישן של נורדון. הסתכלתי במסמכים שהוא השאיר שם. הכתובת שלו הייתה צריכה להיות באחד המסמכים, אני בטוח. וכן אני צדקתי - מצאתי את הכתובת של נורדון. הדבר היחיד שנשאר לי זה ללכת אליו.
נורדון? אני מגיע!
|
|
|
|
|
|
 | מעניין מה יעלה בגורלם... פ: |
|
|
 | בהצלחה מקווה שהכל יסתדר איתו ! זה לא אמיתי נכון ?! |
|
| זה מבוסס על מקרה אמיתי. אבל כמובן יש פה את ההגזמה ואת השינויים הקלים. כי המטרה פה להעביר ביקורת על החברה. בסוף שאני אגמור לכתוב (שזה עוד מעט אני אסיים) אני אכתוב לכם בפוסט מה פה היה "התוספת" ומה הביקורת שרציתי להעביר. |
|
| אוקי ... ואני לא רוצה שזה ייגמר עוד מעט זה ממש מעניין ! |
|
| אני מאוד שמח לשמוע את זה. זה באמת מחם את הלב. יש לי אפשרות אחרי שהסיפור יסתיים להמשיך אותו. חשבתי כבר איך להמשיך אותו. יש לי דרך מסוימת להעביר ביקורת גם על הצבא ועל מוסדות אחרים... ה |
|
 | זה פשוט סיפור מדהים. קראתי עכשיו מהפרק הראשון עד לעכשיו. תמשיך את זה! |
|
|
;){kind=link}